מכל מלמדיי השכלתי

מכל מלמדיי השכלתי ומהקורונה יותר מכולם

"כל משבר הוא גם הזדמנות" – כמה פעמים שמענו את המשפט הזה, במיוחד בתקופת הקורונה?

היום, יותר מתמיד, אין ספק כי משבר קורונה הביא המון הזדמנויות. יחד עם זאת, המחירים היו ועדיין – גבוהים מאוד במקרה הטוב וקטלניים במקרים רבים.

אם נתייחס למציאות הארגונית, גם היא אינה מעודדת במיוחד. ארגונים רבים סגרו את שעריהם לצמיתות, הפערים החברתיים בין העובדים הועמקו ובמיוחד הפערים הבין-דוריים והבין מגדריים. מנהלים מצאו את דרכם החוצה למרות שנים של השקעה מקצועית ואישית במלאכתם, חברות שהתבססו על שירות פיזי בלבד קרסו קליל ואפילו מוסדות רבים שכל ערכם התבסס על מפגש פיזי בין המשתתפים, הסיקו כי אין עוד סיבה לקיומם.

 לצד כל אלה,  עובדים מבוגרים שעד כה מצאו את מקומם בארגונים רבים למרות גילם המופלג – כעת נותרו ללא פרנסה בעקבות פערים בידע הטכנולוגי או עקב חוסר יכולת להדביק את הפער עם עמיתיהם הצעירים שנולדו לתוך עולם דיגיטלי.

האמנם? על-מנת שנוכל לראות את ההזדמנות במשבר כה עוצמתי, כה הרסני וכה בלתי צפוי, עלינו להתגבר או לפחות לשים בצד, את כל התקוות לחלוף המגפה. במקום זה להתמקד בתובנות, בחוזקות ובתרומות שהביא לנו משבר הקורונה עד כה. תרומה, כגון: צמצום מרחקים בין יבשות, זירוז תהליכים של גיוס עובדים שכעת מתנהלים בזום בלבד, צמצום בהוצאות כמו טיסות, מלונות והוצאות נוספות שעד כה נראו כהכרחיות לסגירת עסקאות. וכן תרומה לרבות מאות של עובדים ומנהלים שעובדים כעת מהבית, מה שאפשר להם לנהל את זמנם בצורה טובה יותר ובנוסף להיות קרובים יותר לבני משפחותיהם.  רק לאחר שנשכיל להפריד בין ה"נזקים" לבין מוסר ההשכל של המגפה, נצליח לחשוב להבין מהן ההזדמנויות ואפילו לצמוח מהמשבר.

אנחנו נמצאים בעיצומו של "הגל השני" או בסערה המתמשכת של גאות ושפל, בה כל ארגון מנסה בכל פעם מחדש "להרים ראשו מעל המים". אחרי כמעט שנה של סערה, למדנו שישנם כמה עוגנים שאם נשכיל להבין אותם וליישם את העקרונות, אזי יתכן שנעבור את התקופה בצורה נעימה, אפקטיבית ומוצלחת הרבה יותר.

מה למדנו עד כה במציאות הארגונית בתקופת הקורונה?

למדנו שלא ניתן לצפות מראש את המשבר הבא, או לפחות לא את סוגו, היקפו או גודל השפעתו על הארגון. הבנו כי שכלול טכנולוגיה ושיפור תשתיות אינם בגדר "nice to have”, אלא מהלכים שוטפים שכל ארגון חייב להשקיע בהם משאבים וחשיבה בלתי פוסקת. שיפור מערך טכנולוגיה, כמו: איכות שרתים וחיבורים ביתיים לעובדים שעובדים מהבית, אינו רק כלי עזר לעובדים אלא אלמנט חובה לניהול מרחוק ולהתנהלות ארגונית בצורה מיטבית.

ראינו חברות נסגרות ומיזמים נופלים. יחד עם זאת כל ארגון שהשכיל לעשות שינויים בצורה מהירה וזהירה, גם אם לא בצורה מעמיקה או יסודית, הגיעו לרמה גבוהה של התמודדות עם המשבר ואף הצליחו לשגשג בתקופה הכי מאתגרת למשק ולחברה הישראלית (ואולי לעולם כולו).

בנוסף, הבנו עד כמה ריחוק פיזי-חברתי משפיע על ההתנהלות הארגונית, שכן כעת העובדים לא נפגשים במסדרונות ולא מתנהלות שיחות חולין באופן ספונטאני – אלא הכל מתוכנן ואפילו לעיתים מתועד. הבנו עד כמה החיבור הדיגיטלי הפך לשחקן מרכזי שדרכו ניתן להגיע לכל מקום בעולם תוך שניות, ללא צורך בעלייה למטוס, קביעת פגישות רבות או השקעה רבה במשאבים.

לכן, החיבור בין עובדים ומנהלים ובין ספקים ולקוחות לארגונים, הפך למשחק של הידוק הקשר, איכות היחסים, תדירות המפגשים (בזום, כמובן) ופחות על מקום ומרחב פיזי שעד כה התרגלנו להשקיע בו מחשבה, לעיתים יתר על המידה.

הנקודה המרכזית בניתוח הלמידה בזמן קורונה קשורה דווקא להבנה והפנמה שלא מדובר במשבר זמני שיחלוף בזמן הקרוב, אלא במציאות חדשה שעלינו להסתגל אליה בצורה הטובה ביותר, תוך שימוש חכם בטכנולוגיות מתקדמות ויותר מכל – ללמוד תוך כדי תנועה ולעשות התאמות ושינויים בצורה מהירה וזהירה גם יחד.

הכותבת: טלי איגלמן–בלנקי, מ"כלים להצלחה". יועצת ארגונית ויועצת קריירה, מרצה ומנחת קבוצות מוסמכת. בוגרת תואר שני וקורסים בניהול, יעוץ ואימון.

דילוג לתוכן